מה זה גט

הגט הוא מסמך המציין את כוונת הבעל "לשחרר, להשתחרר ולהתגרש" מאשתו. בו הוא מצהיר בפניה כי "אין אדם רשאי להתנגד לך מהיום והלאה, ואתה מותר לכל אדם."
להלן הכללים הבסיסיים של מסמך גט:

הגט נכתב על נייר על ידי סופר מומחה, תוך שימוש בדיו קבועים ונוצה. הכיתוב הקליגרפי הנדרש אינו מאפשר שימוש בעט. לפני כתיבת הגט, הסופר משתמש בכלי חד כדי לחרוט שנים עשר קווים אופקיים על הנייר, שידריכו אותו בעת כתיבת הגט. מתחת לשנים עשר השורות הוא חורט שתי שורות קטנות, שם יצרפו העדים את חתימתם. הוא גם חורט קווי שוליים בשני צידי הנייר. הכתיבה במסמך הגט מיושרת ותחומה, כל שורה מתחילה ומסתיימת בשוליים שנקבעו מראש.

הבעל ממנה בעל פה את הסופר להיות מיופה הכוח שלו לפני שהוא מתחיל לכתוב את המסמך הסופר חייב להיות מבוגר יהודי, ואינו יכול להיות קשור לבעל או לאישה. הפסוק קובע כי הוא – הבעל – כותב עבורה מסמך של ניתוק. מכיוון שרוב הגברים אינם בקיאים במורכבויות הרבות הכרוכות בכתיבת גט, הוא נכתב על ידי סופר שמתפקד כמיופה כוח של הבעל. הבעל ממנה בעל פה את הסופר להיות מיופה הכוח שלו לפני שהוא מתחיל לכתוב את המסמך. יתר על כן, האספקה המשמשת לכתיבת הגט חייבת להיות שייכת גם לבעל. אז לפני כתיבת הגט, הסופר מעביר את הבעלות על הנייר, הנוצה וקסת הדיו לבעל. הבעל מרים חומרים אלו, ובכך משלים עסקה משפטית של העברה, ולאחר מכן מוסר אותם לסופר.

אחד הכללים החשובים ביותר המסדירים את כתיבת הגט הוא הדרישה שהוא ייכתב במיוחד עבור הבעל והאישה שישתמשו בו. הדבר מונע שימוש במסמכי טופס.

למרות שמבחינה טכנית ניתן לכתוב את הגט בכל שפה – בתנאי שהוא מכיל את מילות המפתח והביטויים שנקבעו בחוק היהודי – המנהג היהודי המקובל בעולם הוא לכתוב אותו בארמית.

מכיוון שהסופר הוא רק מיופה כוח הבעל, המסמך כולו כתוב בגוף ראשון: "אני, ישראל ישראלי, רציתי מרצוני החופשי להתגרש…"

כל אות וכל מילה בגט כתובה בקפידה. מקפידים שאף מסמך לא יהיה עם כתם או לא ברור, וששתי אותיות לא יגעו זו בזו.

זוהי גם מסורת עתיקת יומין שגוף הגט נכתב בשתים עשרה שורות. העדים חותמים על השורות מתחת לטקסט. מספר סיבות ניתנות למנהג קדום זה. ביניהם: הערך המספרי של המילה העברית "גט" הוא שתים עשרה. כמו כן, שנים-עשר השורות מסמלות את חירותה של האישה להינשא כעת לכל חבר מכל אחד משנים-עשר השבטים.

לפי צו רבני, המסמך כולל את תאריך הגירושין. הדבר הכרחי במקרה שנעשה צורך באימות המועד שבו הנישואים נסגרו.

שמות שני בני הזוג כלולים בגט. רק כדי שיהיה ברור לחלוטין לגבי זהות הצדדים, כל הכינויים שבהם ידועים הבעל או האישה כלולים במסמך.

כל הכינוי שבו מוכרים הבעל או האישה נכללים גם במסמך. הרבנים גם הנהיגו את הכללת מיקום הגט בגט. בהתחשב בכך שאנשים רבים נושאים את אותם שמות, כתיבת המיקום היא אמצעי נוסף לזיהוי חיובי של הבעל והאישה המוזכרים במסמך: ייתכן שיש רבים בשם יוסף בן שמעון – אבל בעיר המסוימת הזו, רוב הסיכויים הם שיש רק אחד. כמו כן, במקרה שאמיתות המסמך שנויה במחלוקת, ייתכן שיהיה צורך לאתר את העדים החתומים על המסמך והיו עדים לגירושין, שיוכלו לוודא את חוקיות המסמך. כתיבת המיקום במסמך תקל על איתור העדים.
כאמצעי זהירות נוסף, המסמך כולל שמות של נהרות ומעיינות סמוכים – במקרה הבלתי סביר שיש עיר נוספת בשם זהה.

טקס גירושין מתבצע רק כאשר ישנם שני עדים. מבחינה טכנית, עדים אלה צריכים רק להיות עדים למתן הגט בפועל; עם זאת, הרבנים קבעו שעליהם גם לחתום על המסמך. גם זה מהווה אמצעי זהירות, תוך התחשבות באפשרות שלמסמך יהיה ערעור.