שעבוד צף

שעבוד צף כהגדרתו בפקודת החברות, הוא שעבוד על כלל נכסיה של חברה או על חלק מהם, כפי מצבם מזמן לזמן, כאשר בסמכותה של החברה ליצור שעבודים ספציפיים על נכסיה או על חלקם.

שעבוד צף רלוונטי לנכסיה של חברה בלבד. לכן, לא ניתן יהיה ליצור שעבוד צף על נכסיו של אדם פרטי.

ייחודו של השעבוד הצף, בכך שהוא מאפשר לחברה להמשיך ולבצע מסחר בנכסים שלה, לרבות מכירתם או שעבודם בשעבוד קבוע, וזאת, עד שמתרחש מקרה המגבש את השעבוד.
התרחש מקרה כזה – נתפסים ברשותו של המשעבד כל נכסי החברה ששועבדו כפי שהם באותה הזמן.

שעבוד צף מתעורר לרוב כאשר החברה מגיעה למצב של חדלות פירעון של תאגיד או נשקלת אפשרות לפירוקה.

דוגמא לשעבוד צף

לצורך העניין התאגיד עצמו יימשל ל”אגם”, הבטחונות יימשלו ל”מצופים” ואילו הנכסים המשועבדים יימשלו לנכסים הנמצאים בתוך המים

גם לאחר שנכרת הסכם בין התאגיד לנושה לפיו הנכסים יהיו משועבדים לנושה, התאגיד יכול להמשיך ולסחור בנכסים אלה אשר מצויים ב”אגם” שלו כרצונו.
אך אם בוצעה הפרה של התחייבות כלפי הנושה- מתגבש השעבוד, ובשלב זה המצופים נכנסים לאגם ולוכדים ברשתם את אותם נכסים מבין הנכסים ששועבדו המצויים באותה שעה בידי החברה

שעבוד צף ושעבוד קבוע בהליכי חדלות פירעון

שעבוד צף לעומת שעבוד קבוע

שעבוד קבוע הוא שעבוד על רכוש ספיציפי של החייב, זה יכול להיות אדם פרטי או חברה, כגון שעבוד על רכב או על נכס מקרקעין. דהיינו בעוד ששעבוד קבוע משעבד נכס מסוים של חברה, השעבוד הצף משעבד מסגרת של נכסי החברה, אשר תוכנה יכול להשתנות בין מועד יצירת השעבוד לבין מועד גיבושו