סדר חלוקת החובות בהליכי חדלות פירעון

סדר חלוקת החובות בין הנושים מנכסי קופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון של תאגיד שהסתיימו באישור תוכנית לשיקום כלכלי, יעשה לפי הסדר שנקבע בפרטי התוכנית.
לעומת זאת, בהליכי חדלות הפירעון של יחיד(אדם פרטי) ובהליכי חדלות הפירעון של תאגיד(חברה) שבית המשפט הורה על פירוקו, סעיף 231 לחוק חדלות פירעון קובע את סדר החובות שייפרעו מנכסי קופת הנשייה והוא יהיה כדלקמן:
א. חובות מובטחים
ב. הוצאות הליכי חדלות הפירעון
ג. חובות בדין קדימה
ד. חובות שלהבטחת פירעונם שועבד נכס בשעבוד צף
ה. חובות כלליים
ו. ריבית נוספת
ז. חובות דחויים

1. חובות מובטחים

נושה מובטח הוא נושה שהחוב שחב לו החייב הוא מובטח, קרי, להבטחת פירעונו שועבד נכס כלשהו של החייב, עד לגובה החוב שניתן להיפרע ממימוש הנכס.

חוב מובטח אינו כולל ריבית פיגורים

החוב המובטח יכלול הפרשי הצמדה וריבית שנוספו עד לפירעונו, למעט ריבית פיגורים שנוספה ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים, זאת על מנת שריביות הפיגורים לא יחתכו נתח משמעותי בנכס המשועבד שעלול לגרום לכך שלא ישאר ממנו דבר לנושים הכלליים.

הפרשים בין סכום החוב המובטח לבין התמורה שהתקבלה ממימוש הנכס

אם התמורה שהתקבלה ממימוש הנכס ששועבד נמוכה מסכום החוב המובטח, תועבר יתרת החוב לנושה המובטח כדין חוב לא מובטח, דהיינו היתרה תיכלל בקבוצת החובות הכלליים.

למשל:
א' חייב 80 אלף ש"ח לב' הנושה, לשם הבטחת חוב, החייב שעבד בשעבוד מובטח רכב בשווי 60 אלף ש"ח, במקרה של מימוש השעבוד, כלומר מכירת הרכב, תמורת 60 אלף ש"ח שהתקבלה, 20 אלף ש"ח יתרת החוב, תועבר כחוב כללי.

לעומת זאת, במקרה שהרכב נמכר בסכום הגבוה מ-80 אלף ש"ח, ההפרש יועבר לנכסי קופת הנשייה ויהיה ניתן לפרוע ממנו את יתרת החובות.

2. הוצאות הליכי חדלות הפירעון

הוצאות הליכי חדלות הפירעון הן כלל ההוצאות הכרוכות בפעולות שבוצעו על ידי הנאמן במסגרת ההליכים, לרבות אגרות ושכר טרחת הנאמן.
בנוסף, כוללות גם את הוצאות הכינוס והוצאות ניהול ועדת הנושים. במידה שאין מספיקים הסכומים שבנכסי בקופת הנשייה שאינם משועבדים לפרוע את הוצאות הההליכים, ייפרעו הוצאות אלה מהנכסים שעליהם חל שעבוד צף, וזאת מאחר שמעמדן של הוצאות אלה בסדר הפירעון, עדיף על מעמדם של חובות המובטחים בשעבוד צף.

3. חובות בדין קדימה

בסדר השלישי בפירעון החובות נמצאים החובות בדין קדימה, חובות בדין קדימה כהגדרתם בחוק הם:

א. חוב בשל שכר עבודה שמגיע לעובד עבור התקופה שלפני הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשל פיצויי פיטורים, בניכוי גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, בסכום שלא יעלה על התקרה הקבועה בחוק.
התקרה הקבועה בחוק עומדת על 25,630 ש"ח לעניין שכר עבודה או על 39,945 ש"ח לעניין פיצויי פיטורים יחד עם שכר עבודה, הסכומים משתנים מעת לעת.

ב. סכומים שהחייב (כמעביד) ניכה במקור וטרם הועברו לרשות המסים ולביטוח הלאומי.

ג. חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין של בית משפט ומועד פירעונו חל לפני מועד מתן הצו לפתיחת הליכים. מדובר בחוב מזונות לעבר, במקרה כזה יש צורך להגיש תביעת חוב ובמסגרתה לתבוע את החוב שהצטבר עד למועד מתן הצו לפתיחת הליכים. לא ניתן למחוק חובות מסוג זה.

ד. קרן חוב מס ערך מוסף לרשות המסים שנוצר ב-12 החודשים שקדמו למתן הצו לפתיחת הליכים

ה. תשלומי חובה לרשויות שלטוניות שונות יוכרו כחובות דין קדימה אם:
מדובר בחובות הבאים: חוב מס לרשות המסים, דמי ביטוח לאומי, לרבות דמי ביטוח בריאות, חוב ארנונה לרשות מקומית.
תשלום החוב נפרס על פי הסדר פריסה שנחתם עם החייב לפני מתן הצו לפתיחת הליכים
דין הקדימה יחול על סכום קרן החוב בלבד ויהיה מוגבל לחיובים שנוצרו בתקופה של 3 שנים לכל היותר מתוך הסדר פריסה.

4. חובות שלהבטחת פירעונם שועבד נכס בשעבוד צף

החוק מסדיר בצורה מאוזנת יותר את זכויות הנושים הכלליים וזכויות הנושים המובטחים ותכליתו לשמור את היתרונות לנושים המובטחים, אך במקביל להבטיח כי גם הנושים הכלליים יזכו לקבל נתח מנכסי החייב

הגבלת השעבוד הצף לנכסים של החייב במועד מתן הצו

השעבוד הצף יהיה תקף עד לסיום הליכי חדלות הפירעון, רק על נכסים שנמצאים ברשות החייב במועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן על התמורה בעד נכסים. מטרת ההסדר הזה היא להביא לכך שהתמורה שתיווצר בעקבות הפעלת התאגיד על ידי בית המשפט תחולק בין כלל הנושים.

לדוגמא:
בבעלות חברה חדלת פירעון שעוסקת בייצור מכונות, מלאי מכונות בשווי 250 אלף ש"ח. שכפוף לשעבוד צף של נושה א'. בית המשפט מורה על הפעלת התאגיד(החברה) לשם שיקומו הכלכלי והנאמן מוכר את מלאי המכונות, משקיע את התמורה שמתקבלת ברכישת חומרי גלם לייצור נוסף של מכונות למכירה, מוכר את המכונות וכן הלאה.
במקרה שהתאגיד הרוויח ושווי המלאי עלה, הרי שכביכול מי שירוויח מכך הוא בעל השעבוד הצף היות ואם עלה ערכו של המלאי, עלה בהתאם ערך הבטוחה. התוצאה הזו אינה הוגנת משום שהיא מביאה לכך שהנהנה היחיד מההפעלה יהיה בעל השעבוד הצף בעוד כלל נושי התאגיד לא נהנים מפירות אלה.

הגבלת סכום פירעון החוב המובטח בשעבוד צף

נושה מובטח בשעבוד צף, זכאי לפירעון חוב המובטח לו מתוך נכסי השעבוד הזה בסכום של עד 75% מהתמורה שהתקבלה ממימושן. יתרה שתתקבל שמעבר לתקרה הזו תשמש לפירעון החובות הכלליים.

5. חובות כלליים

סעיף 233 לחוק חדלות פירעון מגדיר מהם חובות כלליים. מדובר בחובות של ספקים ונותני שירותים בעיקר.
החובות הכלליים כוללים בין היתר הפרשי הצמדה שנוספו לפי דין או הסכם עד למועד הפירעון בפועל וכן ריבית בסיסית שנוספה לפי דין או הסכם עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים.
אם לא נקבעו הפרשי הצמדה או ריבית בסיסית לפי דין או הסכם, יתווספו לחובות הכלליים הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה. הריבית שנצברה עד למועד מתן הצו לפתיחת הליכים תיחשב חוב כללי. לעומת זאת, הריבית שנצברה לאחר מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, אינה בגדר חוב כללי והפירעון שלה יבוצע לאחר תשלום כל החובות הכלליים.

6. ריביות נוספות

לפי סעיף 236 לחוק, ריבית נוספת היא אחת מאלה:

1. ריבית שנצברה על חובות העבר של החייב, למעט חובות דחויים, בתקופה שלאחר מתן הצו לפתיחת הליכים, לרבות ריבית שנוספה לחובות מובטחים ולא ניתן לפרוע אותה מהנכסים המשועבדים.
2. ריבית פיגורים שנוספה עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים.

תחילה תיפרע ריבית בשיעור הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה ולאחר מכן תיפרע יתרת הריבית שנותרה לאחר הפירעון.
ריבית פיגורים הנצברת על חוב מובטח, עד למתן הצו לפתיחת הליכים תיחשב כחלק מהחוב המובטח. לעומת זאת, החל ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים ועד מועד הפירעון בפועל, תסווג ריבית הפיגורים כריבית נוספת.
ריבית פיגורים הנצברת על חוב כללי, תסווג בכל מצב כריבית נוספת

7. חובות דחויים

החובות האחרונים במדרג הם חובות דחויים אשר ישולמו רק לאחר שהושלם פירעון של כל יתר החובות, והם ייפרעו לפי סדר העדיפות הזה:
א. תשלומים עונשיים שהוטלו על החייב.
ב. חובות לחברי התאגיד שנובעים מחברותם בתאגיד וכן חובות שיש עילה להשעיית פירעונם.